כולנו באותה סירה, טוב,כמעט כולם, אבל הקורונה פוגעת ומאיימת על כלל התרבויות והדתות,
העולם שהופך לאומני יותר, ברובו, בשל מאבקים על משאבים, על עקרונות הסטוריים, על חשש מזרים, ובעיקר על פחד משינוי, ואוסיף נקודת מבט אישית, בשל פחד לוותר ולייצר משהו חדש;
אחד האתגרים הגדולים בתקופת הקורונה היא שמיטת ההרגלים מתחת לרגלינו,
וזה עניין מדרגי להודיע לנו שלא יוצאים לעבודה,
ולהישאר עם הילדים כל היום בבית,
לא לצאת לעשות ספורט,
ושלב אחרי שלב להרגיש את המעגל מצטמצם - מצריך הסברה איכותית לאזרחים,
ורציונל הגיוני, מגובה בעובדות,
ואחד הדברים המורכבים ביותר הוא חגים וימים לאומיים.
רצה הגורל ותקופת הקורונה בישראל (ובעולם) נפלה לה על יום האדמה, פסח, פסחא, ואטוטו הימים הלאומיים -
יום השואה, יום הזכרון ויום הנכבה, ובמקביל יתחיל הרמאדאן.
חגים וימים לאומיים מלאים במשמעויות מסוגים שונים
לאומיות, משפחתיות, אישיות, מסורתיות;
וכל אחת מהמשמעויות הללו מגובה ומבוססת במערכות שלמות של מנהגים וסמלים, שחלקם מתקיימים במרחב הביתי וחלקם במרחב הציבורי.
ובתוך כל זה בשל אי הקשבה להנחיות קהילות שונות התעמתו עם המשטרה או סוקרו על ידי התקשורת באופן שגרם להם להרגיש מותקפים על עצם היותם קבוצה, ולא בשל ביצוע ואי ביצוע ההנחיות; בכובע המילואים שלי התשובה ברורה- יש הנחיות, יש צורך להבין איך מתקשרים אותם היטב לקהילות הספציפיות על מנת לייצר מוטיבציה לביצוע;
בראייה האנתרופולוגית שלי, מרתק לראות את הפרשנות של ההנחיות, את השוני בין אופי הקהילות (חרדים, מגזר ערבי כפרי, מגזר בדואי, חילונים מערים שונות, מגזר קיבוצי ועוד ועוד), את הפרשנויות שהן נתנו לעצמן, את ההקלות שהם נתנו לעצמם בפרשנות הסובייקטיבית של האנשים את המצב;
בראייה שלי, הרגשתי שיכול היה להתקיים פה מהלך משנה תודעה,
מהלך בו במקום קיטוב והאשמת מגזרים בהתפרצויות, בדגש על המגזר החרדי,
מנהיגות מכילה, חיובית ואחראית היתה מייצרת גיבוש בשל אחריות משותפת, חוויה אפילו של מצב חירום משותף;
כמובן שזה דורש גם יכולת התבוננות עצמית של כולנו על המעשים והבחירות שלנו, באופן אמיץ.
ברמה הלוקאלית, במקומות רבים הצלחנו כפיקוד העורף, והשטח יזם בעצמו יוזמות נפלאות של מנהיגות קהילתית ודתית,
אך ברמה הארצית, אני מרגישה שפיספסנו, שוב, וחבל.
האתגר המשמעותי עוד לפנינו - הימים הלאומיים, משערת שאכתוב עליו בפוסט שקשור במנהיגות ותקווה, ובפוסט על יום השואה, שהשנה מעורר בי מחשבות רבות.
אסיים בתמונות מהעולם
מכה ריקה ממתפללים, בצעד חסר תקדים ערב הסעודית סגרה את העלייה לאבן
Middle east eye
כתבה על העולם המוסלמי - https://theconversation.com/
הכותל המערבי, ערב חג הפסח, צילום - קה"א מחוז ירושלים, צה"ל
Pixabay.com
פסחא
vanity fair - גילוי האמונה מחדש
בריאות, שמחה ובשורות טובות
כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי - רמון
העולם שהופך לאומני יותר, ברובו, בשל מאבקים על משאבים, על עקרונות הסטוריים, על חשש מזרים, ובעיקר על פחד משינוי, ואוסיף נקודת מבט אישית, בשל פחד לוותר ולייצר משהו חדש;
אחד האתגרים הגדולים בתקופת הקורונה היא שמיטת ההרגלים מתחת לרגלינו,
וזה עניין מדרגי להודיע לנו שלא יוצאים לעבודה,
ולהישאר עם הילדים כל היום בבית,
לא לצאת לעשות ספורט,
ושלב אחרי שלב להרגיש את המעגל מצטמצם - מצריך הסברה איכותית לאזרחים,
ורציונל הגיוני, מגובה בעובדות,
ואחד הדברים המורכבים ביותר הוא חגים וימים לאומיים.
רצה הגורל ותקופת הקורונה בישראל (ובעולם) נפלה לה על יום האדמה, פסח, פסחא, ואטוטו הימים הלאומיים -
יום השואה, יום הזכרון ויום הנכבה, ובמקביל יתחיל הרמאדאן.
חגים וימים לאומיים מלאים במשמעויות מסוגים שונים
לאומיות, משפחתיות, אישיות, מסורתיות;
וכל אחת מהמשמעויות הללו מגובה ומבוססת במערכות שלמות של מנהגים וסמלים, שחלקם מתקיימים במרחב הביתי וחלקם במרחב הציבורי.
ובתוך כל זה בשל אי הקשבה להנחיות קהילות שונות התעמתו עם המשטרה או סוקרו על ידי התקשורת באופן שגרם להם להרגיש מותקפים על עצם היותם קבוצה, ולא בשל ביצוע ואי ביצוע ההנחיות; בכובע המילואים שלי התשובה ברורה- יש הנחיות, יש צורך להבין איך מתקשרים אותם היטב לקהילות הספציפיות על מנת לייצר מוטיבציה לביצוע;
בראייה האנתרופולוגית שלי, מרתק לראות את הפרשנות של ההנחיות, את השוני בין אופי הקהילות (חרדים, מגזר ערבי כפרי, מגזר בדואי, חילונים מערים שונות, מגזר קיבוצי ועוד ועוד), את הפרשנויות שהן נתנו לעצמן, את ההקלות שהם נתנו לעצמם בפרשנות הסובייקטיבית של האנשים את המצב;
בראייה שלי, הרגשתי שיכול היה להתקיים פה מהלך משנה תודעה,
מהלך בו במקום קיטוב והאשמת מגזרים בהתפרצויות, בדגש על המגזר החרדי,
מנהיגות מכילה, חיובית ואחראית היתה מייצרת גיבוש בשל אחריות משותפת, חוויה אפילו של מצב חירום משותף;
כמובן שזה דורש גם יכולת התבוננות עצמית של כולנו על המעשים והבחירות שלנו, באופן אמיץ.
ברמה הלוקאלית, במקומות רבים הצלחנו כפיקוד העורף, והשטח יזם בעצמו יוזמות נפלאות של מנהיגות קהילתית ודתית,
אך ברמה הארצית, אני מרגישה שפיספסנו, שוב, וחבל.
האתגר המשמעותי עוד לפנינו - הימים הלאומיים, משערת שאכתוב עליו בפוסט שקשור במנהיגות ותקווה, ובפוסט על יום השואה, שהשנה מעורר בי מחשבות רבות.
אסיים בתמונות מהעולם
מכה ריקה ממתפללים, בצעד חסר תקדים ערב הסעודית סגרה את העלייה לאבן
Middle east eye
כתבה על העולם המוסלמי - https://theconversation.com/
הכותל המערבי, ערב חג הפסח, צילום - קה"א מחוז ירושלים, צה"ל
Pixabay.com
פסחא
vanity fair - גילוי האמונה מחדש
בריאות, שמחה ובשורות טובות
כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי - רמון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה