יום הזכרון עבורי, הוא יום שהכל עוצר בו, שמלא אירועים מהצבא עולים וצפים,
הרבה רגעי פחד וגעגוע,
הרבה טקסים בחצר של עירוני א', התיכון בו התעצבתי,
שנים ארוכות על מדים, בסדיר ובמילואים,
הרבה מגש הכסף,
הרבה דוד גרוסמן, הרבה חשיבה על הצד האחר וכל ימי הזכרון שלנו,
הרבה מחשבות על שלום,
ועל כמה אנחנו לא מצליחים-ות להגיע קרוב אליו;
זכרונות, מחיים אחרים, על מנהג שהיה לנו בצבא, להתקשר כשיורדים ממשמרת,
בחמ"ל, בבופור, וזה תמיד מחזיר גם ליום זכרון אחר, בו לא היה מענה בצד השני.
והשנה הזו מורכבת פעמיים,
פעם אחת בגלל בית הספר שהתחלתי לנהל, בו השיח על הימים הלאומיים, ימי הזכרון הוא מורכב ורגיש;
בית ספר דו לשוני שעוסק בשני נרטיבים, ביכולת לראות את הדברים מהעיניים של הצד השני,
מהיכולת לדמיין ולייצר יום יום שותפות, עם שאלות, ותשובות, ושאלות.
ופעם שניה בגלל הקורונה,
ומסמכים שנכתבים, וסיוע לרשויות, ותמיכה בהחלטות ממשלה על אי עלייה לבתי הקברות,
ומחשבה על המשפחות,
וחיבוק מרחוק, ודגלים במרפסת,
ופעוט על הידיים ששומע את הצפירה ורץ החוצה, לחפש כוכב, ושואל מה זה,
ובכי מול הטלוויזיה, כי לא הולכים לכיכר.
ונחמה, כי יש בי אמונה בכוחם של בני האדם,
ביכולת לשנות, להתקדם הלאה,
ואולי אני נאיבית,
ואולי זה מה שאנחנו יכולות-ים ליצור אם נעז לשבור מוסכמות,
ונחמה, כי מחר, יועבר שיעור בבית הספר שלנו,
על ילדים, שלא מפסיקים להאמין
שלא מפסיקים לצחוק
שלא מפחדים כי הם יודעים שיש תקווה ויש כוח לשנות.
על הספר - הילדים צוחקים
הטקס הישראלי - פלסטיני 2020
הרבה רגעי פחד וגעגוע,
הרבה טקסים בחצר של עירוני א', התיכון בו התעצבתי,
שנים ארוכות על מדים, בסדיר ובמילואים,
הרבה מגש הכסף,
הרבה דוד גרוסמן, הרבה חשיבה על הצד האחר וכל ימי הזכרון שלנו,
הרבה מחשבות על שלום,
ועל כמה אנחנו לא מצליחים-ות להגיע קרוב אליו;
זכרונות, מחיים אחרים, על מנהג שהיה לנו בצבא, להתקשר כשיורדים ממשמרת,
בחמ"ל, בבופור, וזה תמיד מחזיר גם ליום זכרון אחר, בו לא היה מענה בצד השני.
והשנה הזו מורכבת פעמיים,
פעם אחת בגלל בית הספר שהתחלתי לנהל, בו השיח על הימים הלאומיים, ימי הזכרון הוא מורכב ורגיש;
בית ספר דו לשוני שעוסק בשני נרטיבים, ביכולת לראות את הדברים מהעיניים של הצד השני,
מהיכולת לדמיין ולייצר יום יום שותפות, עם שאלות, ותשובות, ושאלות.
ופעם שניה בגלל הקורונה,
ומסמכים שנכתבים, וסיוע לרשויות, ותמיכה בהחלטות ממשלה על אי עלייה לבתי הקברות,
ומחשבה על המשפחות,
וחיבוק מרחוק, ודגלים במרפסת,
ופעוט על הידיים ששומע את הצפירה ורץ החוצה, לחפש כוכב, ושואל מה זה,
ובכי מול הטלוויזיה, כי לא הולכים לכיכר.
ונחמה, כי יש בי אמונה בכוחם של בני האדם,
ביכולת לשנות, להתקדם הלאה,
ואולי אני נאיבית,
ואולי זה מה שאנחנו יכולות-ים ליצור אם נעז לשבור מוסכמות,
ונחמה, כי מחר, יועבר שיעור בבית הספר שלנו,
על ילדים, שלא מפסיקים להאמין
שלא מפסיקים לצחוק
שלא מפחדים כי הם יודעים שיש תקווה ויש כוח לשנות.
על הספר - הילדים צוחקים
הטקס הישראלי - פלסטיני 2020
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה