רגע של שחיקה והתבוננות פנימית A minute of small break, and inner learning

לפני כשבוע וחצי, אחרי כ - 40 ימים של למידה מרחוק, בהפסקות, ומילואים, ללא הפסקות, היה לי יום שבו ידעתי שאני בנקודת שחיקה, ואני חייבת לקחת כמה שעות של שקט, ולו חלקי.
הבעיה היתה שזיהיתי את הנקודה הזו באמצע שיחת זום צוותית, עם (ויש שיגידו מול) כ – 30 נשות ואנשי צוות.

שחיקה היא מושג מעניין, ואנחנו, נשות ואנשי ההתנהגות יודעות ששחיקה מגיעה בכל מצב מתמשך, בערך אחרי היום ה- 20, ושחייבים להתייחס אליה, אחרת היא גדלה מדי, קצת כמו בסיפור "דרקון אין דבר כזה" (סיפור בו דרקון מחמד גדל וגדל, כל עוד האמא לא מכירה בקיומו*) ואז היא יכולה להכריע או להשפיע לטווחים ארוכים.

אחת הבעיות המשמעותיות עם שחיקה היא שלא נעים להודות בה, משום שהיא מזדחלת לאט לאט פנימה ומתחבאת או מתבטאת בחוסר סבלנות, ציניות, הומור שחור, עייפות יתר, רגישות יתר ולעיתים זלזול.

במקרה שלי, היא התפרצה, בגלל בעיות טכנולוגיות; כן, מטופש, אבל נכון; אני יכולה להתמודד עם ארועים רבים, מוצאת את עצמי לפעמים נלחצת תוך שניה כאשר יש לי תקלות טכנולוגיות שאינן בשליטתי; אני יכולה לנזוף על מסמך וורד, לצעוק על הסלולארי כשנתקע לי הוויז בדרך למקום שאיני מכירה, להילחץ עד אימה כשנתקע לי המחשב; ובאותה ישיבה, קרה הכל.

הרשת נתקעה, המחשב נתקע, הווטסאפ קרס, לא שמעתי, לא שמעו אותי;
וזה בכלל לא משנה שכבר היו המון זומים צוותיים מצוינים לפני כן, זה לא משנה שהיו לי "סיבות טובות", באותו הרגע קלטתי שני דברים חשובים,

הראשון – אני בנקודת עומס, כלשהי, מוחזקת, ועלולה להתפרץ.

השני – את אופי מערכת היחסים של מנהלת וצוות בנקודת הזמן הספציפית בה היינו, יחד עם תפיסות מתנגשות  של מנהיגות (על זה בפוסט אחר).

עם סיום הישיבה לטובת הכלל, התיישבתי וערכתי שיח פנימי, עם מסקנה ברורה, זה חייב להיעצר.

על מנת לעצור נקודת שחיקה, כדאי, מנסיוני לשלב שלושה דברים

1.     לדבר על זה עם מישהו קרוב – שוחחתי עם בן זוגי, שוחחתי עם הסגן שלי במילואים.

2.     לשנות משהו בסדר היום, גם אם זה משהו סימלי, או צנוע; במקרה שלי מה שעשיתי היה להקדיש את הסופ"ש לדברים כיפיים ולא לגעת במשימות בין שעות מסוימות.

3.     לכתוב לעצמי בנקודות מה יושב עליי / על מה אני חושבת / פשוט לכתוב מה שיוצא – עיבוד פנימי שמייצר התנהלות אחרת מעצם ההכרה בשחיקה.
מזה ניתן לצאת למשימות אופרטיביות - רשימות מסודרות וברורות לביצוע.

אז מה תעשו בנקודת הזיהוי או המחשבה שאולי אתן-ם ברגע / תקופת שחיקה?

אם אתן-ם מרגישות שזה שם, גם אם לא ניתן ל"סדר" את הכל, קחו זמן לשלושת הצעדים, אוטומטית יתרחש שינוי, ובהתאם להמשך העשייה וההרגשה תמשיכו להיות בערנות לגבי עצמכן-ם, ולטפל במה שצריך. אל תסחבו איתכן-ם אבנים שניתן לפורר אותן כשהן עוד קטנות.



כמעט כולנו שחוקים אחרי התקופה הזו ממשהו –

הסגר עצמו
לחצים משפחתיים
לחצים בעבודה
חשיבת יתר / עשיית יתר
אי עשייה שעלולה להוביל לשחיקה מסוג מסוים (חוסר אונים, קושי להתחיל מחדש ועוד)
פשוט עייפות
משהו אחר

ואם אתן-ם ממש מרגישים שהכל היה יופי וטוב, כנראה שיש לכם יכולת לאפשר לעצמכם-ן רוגע בתקופה זו, מסיבות שונות; לצד העשייה שלכן-ם, כיתבו לכן-ם קצת תובנות, הצלחות,למידות; ותשאירו בתודעה פתיחות והבנה שלפעמים גם high לא מוסבר הוא מנגנון הגנה.

שני לינקים לשימוש - 

תרגולי רגיעה פשוטים להורדת לחץ

פוסט על חוסן של נשות חינוך (רלוונטי למגזרים נוספים)

* נשות - אנשי חינוך והורים - הספר "דרקון אין דבר כזה" מעולה לשימוש בשיעורי חברה, לפתרון בעיות, התעלמות מביעות והקשבה.

בריאות וימים טובים

שרון.

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי - רמון 2020